צריך להבין כי מרכז הראייה שבמוח, יכול לקבל נתונים מהרבה מקורות. מה שאנו רגילים אליו ביותר זה הקלט מהמצלמות הנקראות עיניים, בזמן ערנות,החלום בזמן השינה, והדמיון שיכול לפעול גם בזמן השינה וגם בזמן הערנות.
כאשר אדם חולם מהרהורי ליבו, אין לחלום משמעות נבואית, אבל יכול הוא ללמוד על עצמו, כי בזמן הערנות אינו מרשה לעצמו לדמיין מה שבליבו, ולפי מה שחולם יכול לדעת דברים חשובים. זו דרך הפסכולגים לטפל בעניין החלומות, וכמובן שיש לזה מקום גם לפי המקורות שלנו.
אבל יש גם חלום שבא ממקור אחר, לא מתוך האדם, אלא מחוץ לו. זה יכול להיות מלאך, או שד, זה יכול להיות נשמות של אנשים, החיים עדיין או אלה שכבר נפטרו.
וזה יכול להיות נבואה ממש, שבאה מה’ עצמו.
השאלה הגדולה שכולם שואלים זה איך אפשר לדעת, מתי לחולם יש משמעות ומתי לא.
והנה מצאנו בגמרא שלא צריך להתייחס לכל לחלום
גמרא ברכות דף נו עם חברותא שמואל**, כי הוה חזי חלמא בישא, אמר: [זכריה י ב] “וחלומות השוא ידברו“, בניחותא 46 . וכי הוה חזי חלמא טבא,** היה מדקדק בלשון הכתוב “השוא”, שמשמעותו בתמיה, ולכן אמר**: “וכי החלומות השוא ידברו“?! ****ו**הרי אינם שוא, כי הכתיב במשה [במדבר יב ו] “בחלום אדבר בו“.
רואים מכאן שחלום עם משמעות זה חלום של נבואה.
רבא רמי סתירה בין שני פסוקים: כתיב**: “בחלום אדבר בו!”** ומשמע שדברי החלום הם אמת. וכתיב מאידך “וחלומות השוא ידברו!” הרי ששקר הם?
מתרצת הגמרא: לא קשיא. כאן “בחלום אדבר בו” נאמר בחלום שעל ידי מלאך, **47 ** שהוא חלום אמיתי, ואילו כאן – “שוא ידברו” נאמר על חלום הבא על ידי שד, שהוא שקר. 48
- בזוהר [בראשית שם, קפג א] מובא שהוא גבריאל, ובפרשת מקץ [קצו א] כתב שכוחו. להראות מראה מתוך מראה, וראה ביערות דבש ח”א ב] שגבריאל יודע מה שבלבו של אדם, והקב”ה נתן לו זאת הבחינה, כי הוא ממונה על חלומות ואין מראין לאדם אלא מהרהור הלב. וכתב במשך חכמה [ריש מקץ] שלכן שד אינו יכול להראות חלום נכון,שהרי אמרו בגיטין [סו א] שאין לו בבואה דבבואה, [וראה מהרש”א יומא פג ב]. וראה להלן [נז ב] שחלום הוא אחד משישים בנבואה, וברעיא מהימנא [פנחס רלד ב] כתוב דהיינו בחלום הנראה ע”י מלאך, אך חלום שע”י שד אינו מענין נבואה, וראה הגהה שם, שדברים “בטלים” בגימטריא “מלאך”, והיינו שכל חלום בא ע”י מלאך, אך מלאך רע נקרא שד, ודבריו בטלים. והתשב”ץ [ח”ב קכח] נקט שאין הכוונה למלאך או שד ממש, אלא מראה מכח שכל ישר נקרא “מלאך”, ואילו מראה מכח דמיון יצירתו ברוע ונחשב “שד”. ובספר חסידים [תמא] ביאר “שמחמת שד ורוח אין אדם ישן בחוזק, אלא עיניו כאלו הן סגורות וחושב מחשבות, כי השד אינו נכנס במחשבה, אלא מלחש באזנו מתוך עומק חור האוזן, והאדם חפץ להקיץ, והשד מנפח לפני נחיריו ופיו, ואין הדעת יכול לשוב לאדם לגמרי, והוא בדעתו כאדם ער”. ובערוך השלחן [רכ א] כתב שאיש טהור שמחשבותיו בתורה, מתקיים בו “כי מלאכיו יצוה לך לשמרך” והוא חולם מה שמראים לו המלאכים, אך אלו המשוקעים בהבלי העולם, שהם השדים הגמורים – השודדים הצלחת האדם האמיתית – אין ממש בחלומותיהם, וראה בזוהר [שם קמט א] שלכל אדם יש כמה דרגות בחלומותיו. 48. ** המהרש”א** [לעיל ג א ד”ה ואשה] כתב שמיצנו בסוגיין ג’ סוגי חלומות. א. חלום ע”י מלאך, והוא “חלום של שחרית” שהוא אמיתי כי אז שכלו זך. ב. חלום שע”י שד, והוא במשמר שני של הלילה שאז שולטים השדים והרוחות. ג.חלום מהרהורי לבו ביום, והוא בתחילת הלילה שעדיין הוא טרוד בטרדות היום.
פתרון חלומות**– **“כל החלומות הולכים אחר הפה!”
49. ** כתבו תוס‘** שהכח לפתור חלום אינו תלוי בחכמה, אלא במזל שעת הלידה, והגר****“א כתב שחכמה היא ולא מזל. וראה בהרחבה בשו****“ת מן השמים [כב ואילך]. והגרי****“****זאמר, כי מי שנולד במזל של פותר חלומות, צריך לשמוע כל פרטי החלום כדי לפותרו, ואינו נקרא “חכם” אלא הפותר מצד נבואה, כמו שמצינו ביוסף שתחילה אמר לו פרעה “תשמע חלום לפתור אותו”, וענהו יוסף שפותר בנבואה, ולכן ניסהו פרעה ושינה לו מפרטי החלום, וכיון שפתר נכון אמר עליו “אין נבון וחכם ממך”, כי אין נביא אלא חכם [נדרים לה ב]. 50. ** באור החיים** [בראשית לז ו] כתב כי דוקא אם אין הפתרונים סותרים, מתקיימים כולם, אבל אם הם סותרים, אין פותר שני מוציא מפתרון ראשון. וכן נקט הריטב****“א [תענית יב ב] שרק חלום שיש לו כמה פנים אפשר לפותרו בכמה פתרונות. [וראה בכתבי הגרי“ז על התורה אות כח, שביוסף התקיימו גם “מלך תמלוך” וגם “משול תמשול”]. 51. ** בשו”ת הרשב“א [תח] כתב: מכאן מוכח שלא כחכמי הפילוסופיה שתולים הכל במנהג הטבע, כי נראה מהכתובים ומהסכמת חכמי התורה, שיש בכל אלו סגולות או דברים נעלמים שלא נתבארה לנו סיבתם. והוא שאמרו “ברית כרותה לשפתיים”. וגם הפילוסופים אינם יכולים ליתן טעם לדברים הנראין לעין בעשבים ובאבנים,כאבן השואבת את הברזל. היש מגיד טעם בזה? אמור מעתה, אף פתרון החלומות הוא כאחד מדברים אלו. ובעל אור החיים כתב בחפץ ה****‘** שהחלום אינו אמת כנבואה, אלא שכאשר הנשמה יוצאת מן הגוף פוגשים בה רוחות ומראים לה מראות שונים, ואם מבקש פתרון, הרי הוא נותן בידם לשלוט בו כפי הפתרון [ואפילו קריאה בחלום מועילה להם, כדלהלן], אמנם כל זה רק בחלום שבא מחמת רוחות, אך חלום של נבואה אינו תלוי בפתרון, וכדלעיל הערה 47, וראה דרך ה**‘** [ח”ג סוף פ”א]. וראה בפתח עינים,וב**סידור יעב****“**ץ ובספר הברית אודות החלומות על פי הטבע.
דאמר רבי אלעזר**: מנין שכל החלומות הולכים אחר הפה?** – שנאמר בדברי שר המשקים לפרעה [בראשית מא יג] “ויהי כאשר פתר לנו כן היה!” ומשמע כי משום שכך פתר יוסף, נתקיים כן.
כפי שהפותר את החלום, כך החלום יתקיים, אם יש לפתרון קשר לחולם, אבל אם פותר החלום, בלי קשר לחלום, אין משמעות לפתרון.
אמר רבא: כלל זה ש”כל החלומות הולכים אחר הפה”, הוא דוקא באופן דמפשר [שפותר] ליה מעין חלמיה**, **שנאמר בפתרון יוסף [שם יב] “איש כחלומו פתר“, ורק משום כך “כן היה”.
עוד נאמר [שם מ טז] לאחר שפתר יוסף את חלום שר המשקים, “וירא שר האופים כי טוב פתר”. ומשמע שידע כי פתרונו נכון, ומבררת הגמרא: מנא ידע שר האופים, שפתרון חלום שר המשקים נכון הוא? אמר רבי אלעזר: מלמד, שכל אחד ואחד [שר המשקים ושר האופים] הראוהו את חלומו וגם את פתרון חלומו של חבירו! ומתוך כך ידע שר האופים שפתרון יוסף הוא נכון.
ונחזור לשאלה**– **איזה חלום יש לו משמעות
ועוד אמר רבי יוחנן**: שלשה מיני חלומות מתקיימין. א. חלום של שחרית ב. וחלום שחלם לו חבירו 52 ** ג. וחלום שנפתר לו בתוך החלום עצמו – שראה גם את הפתרון בחלומו.
52. ** ביאר המהרש“**א שחלום בעלמא הוא לפי מה שמהרהר ביום, אבל בסוף הלילה לעת שחרית, כבר נח אדם מהרהורי היום, ולכך הוא חלום יותר אמיתי. וכן חלום שחלם לו חבירו אינו הולך כל כך אחר ההרהור, לפי שעיקר הרהור האדם הוא בענייני עצמו, ולא בחבירו. וחלום שנפתר בחלום, פתרונו מועיל לו כפתרון בפה.
חלום שחזר ונשנה**, מתקיים!**
**53 ** שנאמרבחלום פרעה שאמר יוסף [שם מא לב] **“**ועל השנות החלום אל פרעה פעמים, כי נכון הדבר מעם האלהים, וממהר האלהים לעשותו”. **54 **
53. ** ראה מרדכי [שבת סי’ רכט] שבשבת מתענים רק על חלום שראהו שלשה פעמים. ומהרש****“א כתב ש”נשנה” משמעותו שחזר פעם שניה על אותו ענין במראה שונה, והטעם שהוא מתקיים, הוא כמו חלום של שחרית, כי כבר נח מהרהורי לבו, וראה הערה הבאה. 54. ** בפירוש הרשב“ם לפסוק זה כתב שרק בחלומות פרעה נאמר כן, כי היו באותו לילה, אך חלומות יוסף שהיו בשני זמנים אין בהם הוכחה שממהר ה’ לעשותם. ויתכן שלכן “אביו שמר את הדבר”, כי כיון שלא היו בלילה אחד ידע שיתכן ויתקיימו אחר זמן רב, ומשום כך לא נאמר “ויקנאו בו אחיו” אלא אחר החלום השני, שמוכיח שיתקיים [אך לביאור המהרש”א, כיון שהיה בשני לילות אין בו מעלת כחלום שנשנה]. וראה באור החיים [לז ה] שצידד כי את החלום הראשון שראה יוסף, לא ספרו לאחיו, ויתכן שלא ספר עד שנכפל פעמיים, ולביאור המהרש”א יתכן שבתחילה ראה פעמיים אותו חלום, ולא סיפרו כשנים, כי רק כאשר יש בו שינוי מראה הוא מוכיח שיתקיים.
גמרא עם פירוש חברותא.