בספר מרכבה לשכינה מתואר שלב ראשון בתרגול המדיטציה היהודית: הנשימה וההתבוננות. הנשימה היא גשר בין הגוף לנפש, בין הפיזי לרוחני. כאשר האדם לומד לשים לב לנשימתו, הוא מגלה כיצד כל שאיפה ונשיפה מסוגלות להכניס בו חיות חדשה ולנקות את מחשבותיו.
נשימה ככלי לריכוז
כתוב: “כל הנשמה תהלל י-ה” (תהלים ק״נ, ו), ודרשו: על כל נשימה ונשימה שהאדם נושם – עליו להלל את הבורא (בראשית רבה י״ד, ט). כל נשימה היא מתנה מה’. כאשר האדם מתבונן בהכרת תודה בכל נשימה, הוא מתחיל לחוות את נוכחות ה’ בכל רגע מחייו.
ההתבוננות כמפתח פנימי
הנשימה מלווה בהתכננות. כוונה זה דבר חשוב מאוד בענינים האלה. היא גם עוזרת לעצור את שטף המחשבות, לכוון את כוחות הנפש הפנימיים לתחבר למציאות רוחנית. מי שזוכה לזה, יכול לראות את המציאות הזו בתוכו. הרמח”ל כתב בדרך ה’(חלק ג’, פרק ב’): “עיקר השלמות הוא שישים האדם כל מחשבותיו תמיד אל הבורא יתברך”. הכוונה הזו, הרצון הזה, זה הדרך המעשית להפנות את המחשבה מהבלי העולם אל אור השכינה.
השקט שמוליד שמיעה
כשהלב מתחבר לאור של השכינה, הוא מתמלא. אדם עם לב מלא, מרגיש טוב, שמח, מרוצה. שליו. המסע הרוחני שמתחיל על ידי נשימה ורגיעה, מביא את האדם לריכוז המחשבות בהתבוננות עמוקה בעולמות העליונים, לפתח ולפתוח שמיעה פנימית, ראייה רוחנית ובעיקר- קרבת ה׳.
✨ הנשימה וההתבוננות הן שער הכניסה לתרגול הפנימי במדיטציה היהודית – תרגול פשוט ונגיש, אך בעל כוח עצום.