ידוע כי דוד המלך ע”ה אמר את ספר תהלים ברוח הקודש. וכמובן שרבו הסודות הנחבים בו עד אין קץ, ואין אי”ש יודע עד מ”ה. ולכן כמובן שלא באנו להכריע כי אלו הכוונות אשר צריך לכוון בקריאת התהלים, אלא שכל זה בדרך אפשר, להציע לפני קהל קדושים דברים נחמדים נמצאו בספרי המקובלים, ראשונים גם אחרונים, בתוספת קטנה מדילי.
והם שמות קודש המרומזים בספר תהלים הקדוש. ובאמת שכבר אין זה חידוש, ויצאו בדורנו כמה ספרי תהלים שבהם צויינו שמות קודש, אך ראיתי כי בעיקר הדגישו את הע”ב שמות, ולא כתבו מה יש לכוון בהם.
ואחרי עיון במלכת כוונת הע”ב שמות, ראיתי להוסיף בכל אחד מצירופי הע”ב שמות את גילגול אותו צירוף, כמו שכתב בספר הקדוש חיי העולם הבא של רבי אברהם אבולפייא זצ”ל. וכמובן שיש בענינים אלה הרבה שיטות ונתיבות ואפשרויות, ולא באתי להכריע, אלא להציע, ואם ייטב בעיני עדת המכוונים, אשרי. ואם לא,לכל הפחות לעצמי עשיתי, שכן בכל פעם שאני אומר תהלים, חפצה נפשי לראות בשמות היוצאים מכל פסוק, פרושים לפני בתוספת מאמרים המבארים את עומק הפסוקים, וכמו שאמרו חכמים, כיוון דזכי לנפשיה, זכי לאחריני.
צריך לידע כי יש בדרך הכוונות היחודים כמה וכמה דרכים. וכשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות. ולא ראי זה כראי זה, כי כל צדיק וצדיק זוכה להאיר ולגלות לפי שורשי נשמתו, ועמך כולם צדיקים, לעולם ירשו ארץ. ארץ העליונה, ארץ החיים, היא השכינה הקדושה, כנסת ישראל, וכל אחד יכול וצריך לזכות לחלקו, וכל צדיק וצדיק נכווה מחופתו של חברו.
וכמו שכתבתי כי רבו ספרי התהלים עם שמות הקודש, אומנם לכאורה השאירו הצדיקים אשר כתבום לקוראים למצוא את דרכם בדרך הכוונות.
יש המכוונים את שמות הקודש בדרך חקיקה, דהיינו, להישאר עם כוונת השם כמה שאפשר, בלא לזוז מאותו שם ואותה כוונה.
ויש כוונה בדרך תנועה, דהיינו שמכוון להמשיך השם מלמעלה למטה, או להמשיך שפע אל השם, וכן על דרך זה. ועיין עוד בספרנו “מרכבה לשיכנה” להבין על אופן הכוונות.