מצאתי כתוב ” ואשרי איש ירא את ה’ וישמור נפשו מאד לבא אל הדרך הזה בלא קבלות חזקות מאד בכל דבר ובכל אות ואות בציורו וכחותיו הנוראים”. עכ”ל ספר רזיאל המלאך. צריכים אנו להביא בעניין ציור האותיות מה שמצאנו בספר קל”ח פתחי חכמה – פתח כ: עניין כ”ב אותיות שהם כ”ב סדרי חסד, דין, רחמים. ומסביר רבינו הרמח”ל כי צריכים אנו לדמות כל אות לפי ציור “יודין-וויון”, והוא שאמר שם הרמח”ל: והיינו קו ונקודה, יוד – נקודה, ואו – קו. י’ הוא בחינת סיתום וקמיצה,שהאורות מאירים בהעלם, ובדרך מקור לבד: ו’ מורה על פתיחה והתפשטות, היינו הארת האורות המתפשטים. וכל זה בג’ קווין: חסד, דין, רחמים. דהיינו שאנו מסדרים כביכול את צורת האותיות לפי סדר הי’ ספירות. כמו שדוגמא שנותן הרמח”ל שם: ”דרך משל, א – הנה יש סיתום בימין ושמאל, והתפשטות באמצע”, דהיינו שאנו לוקחים את הא’, ומחלקים אותה לפי יודין ווין, יוצא לנו שתי יודין בקוי ימין ושמאל, וו’ בקו האמצעי, וזה מורה על שבאות א’, אין המשכה בחסד או בדין,אלא הכל בקו האמצעי של הרחמים.
אומנם לפי זה לא הסביר לנו הרמח”ל מה משמעות ו’ לרוחב, דהיינו למשל באות ב’, יש לנו ו’ בין חכמה לבינה ובין נצח להוד, אבל אין בין חסד לגבורה, וגם המשכה בקו ימין מהחכמה לנצח. ונלע”ד שאת הקווים הרוחביים אפשר להסביר כמו שכתוב בספר אותות ומועדים על ספר יצירה, כי הם מיתוק קו שמאל ע”י החסדים.
ואפשר גם להוסיף, כי קו ימין הוא בחינת הפנימיות, דהיינו קו האור הפנימי, בחינת הגילוי, והמאיר כלפי חוץ, עד העולם הזה הגשמי, בחינת הדין של העשיה,המקבל את האור מהאור הפנימי שבכל העולמות. ולפי זה קווי האורך של האותיות בחינת ההמשכה מלמעלה למטה, וקווי הרוחב בחינת המשכה מבפנים החוצה.
עוד אפשר, להסביר כי בחינת העומק של אבי”ע דאבי”ע דאבי”ע, בחינת המשכת האור מבחינת הכללות לפרטות, מההשגחה הכללית להשגחה הפרטית.
כמובן שאפשר גם להוסיף משמעויות נוספות, למשל אותיות סגרות לעומת פתוחות. למשל כתוב באר”י ז”ל לגבי משמעות של אות ם (מ’ סופית), שיש בו ב’ פעמים דלת וציר, וכל דלת בחינת ב’ וויון, לכן כל דלת וציר הוא יוד (שהוא הציר), וב’ וויון, ביחד גימ’ כ”ב, ולכן מוסיפין לכוונה זו גם את כל הכ”ב אותיות, ואז כאשר מתחברים דלת וציר ראשון עם דלת וציר שני, ונוצר המם סתומה, יש לו משמעות נוספת של הגנה, בחינת רחם, שבו מתאפשר עיבור.
ולאחר שראינו גם בספר רזיאל המלאך, וגם בפירוש הראב”ד על התורה, שהזכירו כמה וכמה פעמים את ספר הבהיר לרבי נחוניא בן הקנה, ראינו ללקט ממנו את עניין צורת האותיות, וכמו שמצינו שכתב שם: וכל הצורות הקדושות ממונות על כל האומות וישראל קדושים נטלו גוף האילן ולבו, מה לב שהוא הדר פרי הגוף, אף ישראל נטלו פרי עץ הדר, מה אילן תמר ענפיו סביביו ולולבו באמצע אף ישראל נטלו גוף האילן זה שהוא ל ב ו, וכנגד הגוף חוט השדרה באדם שהוא עיקר הגוף, ומה לולב זה כתיב לו לב אף לב מסור לו, ומה לב, זה שלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה בו אף בכל נתיב מהן צורה שומרת דכתיב (בראשית ג’ כד) לשמור את דרך עץ החיים: עכ”ל של הבהיר. דהיינו שלאחר שלמדנו על צורת האותיות, הכולם קדושות, צריכים אנו לידע כי כל זה בחינת חיצוני, ולכן הם ממונות על האומות, ועם ישראל שייך לשפע הפנימי, שנקרא “לב”, ודומה לעמוד השדרה של האומות החיצוניים. הוא מה שגם כתב הרמח”ל, בתחילת דיבורו על משמעות האותיות, ואמר שם כי האותיות הינם לבושי האורות, ודרך ההנהגה בכדי להגיע לפעולות, דהיינו הנבראים. וכשנחבר את זה עם מה שכתב הבהיר הנ”ל, יוצא ששורש ישראל האורות המופשטים, ושורש האומות בצינורות ההנהגה המרומזים בצורת האותיות.